עטלפים
ביקשתי שתיכנס אחרי
למערה
ללא פנסים, ידך על כתפי
ננסה צעד קטן וזהיר
יחד, שלרגע
ותהיה עם שלי.
אני מבין. החושך היה
ספוגי מדי, קר מדי,
השקט מבעית
לא ראינו עטלפים
אך הם נעצו בנו אוזניים מכל עבר.
לרגע
אני שם בצד את אכזבתי
לוקח את ההבנה
לוקח נשימה עמוקה, וצולל פנימה
לבד.
תודה שניסית.
פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁזֶּה בָּא
אַתֶּם
רָצִים, אַתֶּם רוֹצִים, מָה
שְׁאַלְתֶּן
נוּ, אַתֶּם יוֹדְעִים, לָתֵת
אַתֶּם לֹא מְרֻצִּים, כֵּן
בֶּאֱמֶת, מָה
חֲשַׁבְתֶּן, לְמִי
לָתֵת מָקוֹם
לֹא תּוֹדָה, עֲדַיִן לֹא
אוּלַי לֹא הֵבַנְתִּי תַּגִּידִי
שׁוּב כֻּלִּי אֹזֶן
חֲרֵדָה וְקַשֶּׁבֶת
אַתֶּם נוּ, כָּכָה
רְצוּצִים, אָז אוּלַי
רוֹצִים לָשֶׁבֶת?
מה שראית
אני רואה שאת רואה
כמה הילד שהייתי רוצה
שיראו אותו. שאני
אראה אותו, שלא אשקוט
עד שאזהה מבעד לחריצים
שלא אביא תירוצים
שלא אקנה לו גלידה
שהקהל ישתתק ולא ישאג ה-ג-נ-ה
טוב שאת רואה
כמה אני מנסה
להתמסר. לחפש
ואין מלים. מה שאת רואה
תראי לי.
עד דק
דייקתי את עצמי
עד דק
עד דק מן הדק
עד הברדק
הגיע
ואז הוא הגיע
הגיע אלי, החיבוק
שטף אותי, עטף אותי
כמעט אמרתי,
הגיע לי.
עַכְשָׁו מָה
בְּדִיּוּק בֶּן שִׁבְעִים וְאַחַת
(זֶה רַק מִסְפָּר. טֶרֶם כֶּלַח)
הַנֶּשֶׁר הַזָּקֵן נַחַת
יָשָׁר לְעָפָר יָם הַמֶּלַח.
חַג לִי שָׂמֵחַ
אֲנִי עוֹד צוֹנֵחַ
חָפְשִׁי
רֹאשִׁי קְצָת סְחַרְחַר
(יַעֲבֹר עַד מָחָר)
נוּ. סִיַּמְתָּ צְנִיחָה.
אַנְחַת רְוָחָה
עַכְשָׁו תִּמְצָא סוֹף סוֹף מְנוּחָה?
בְּעִקְבוֹת חֲלֵב תְּאֵנִים שֶׁל הֲדַס שְׁלֹמֹה
אִשָּׁה שָׁרָה
עַל מָה שֶׁנִּשְׁכַּח
מִמֶּנִּי, מָה שֶׁכָּךְ אוֹ כָּךְ חָמַק
כְּמוֹ אוֹתָהּ תְּמוּנָה עֲמוּמָה שֶׁנָּתַתִּי לְצַיָּר
לְהַמְצִיא בָּהּ פְּרָטִים
שֶׁלָּקַחְתָּ אִתְּךָ לַיַּעַר.
לַמְּשׁוֹרֶרֶת, הַיַּעַר אֲפֵל וְהַתְּמוּנָה חַיָּה.
עֲבוּרִי הַיַּעַר יָרֹק
וְרֵיק מִמֵּךְ.
בְּדֹחַק אוֹמֵר, מֵתָה.
נָכוֹן יוֹתֵר, שְׁקוּפָה.
מָקוֹם
יֵשׁ שֶׁסּוֹגְדִים לַמָּקוֹם.
יֵשׁ שֶׁסּוֹגְדִים לְמָקוֹם מְסֻיָּם.
יֵשׁ שֶׁסּוֹגְדִים לַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם
בַּלֵּב שֶׁל אֲחֵרִים
אוֹ שֶׁל אַחֵר מְסֻיָּם.
יֵשׁ שֶׁבּוֹגְדִים בְּאַחֵר מְסֻיָּם
אוֹ בִּמְקוֹמָם
אוֹ בְּלִבָּם.
מִי אֲנִי שֶׁאֹמַר מָה בְּלִבָּם
מָה בְּלִבִּי.
הַאִם יָדַעְתִּי אֵי פַּעַם
אֶת מְקוֹמִי
הַאִם הָיָה לִי מִקְדָּשׁ לַעֲלוֹת אֵלָיו
וּמָתַי חָרַב.
מַסְלוּל
פַּעַם סַבְתִּי אֶת הַכַּדּוּר
עַפְתִּי וְשׁוּב טַסְתִּי וְכִוַּנְתִּי מְאֹד לְעוֹד
הֵזַעְתִּי. עָמַלְתִּי. עָמַדְתִּי בַּזְמַן
וְהַזְּמַן קָפַץ. הִגַּעְתִּי לִנְקֻדַּת הַמּוֹצָא.
פַּעַם אַחַר פַּעַם שַׁבְתִּי אֶל הַקָּבוּר
שָׁאַפְתִּי וְשׁוּב נַסְתִּי וְהֵבַנְתִּי סוֹד מֵהַיְּסוֹד
הֵזַלְתִּי. חָמַלְתִּי. אָמַרְתִּי דַּי וְעַתָּה לְאָן
הַלֵּב קָפָא. חָזַרְתִּי לְכָאן.
הַאִם אֲנִי חָכָם יוֹתֵר הַפַּעַם?
אוּלַירַק קָשִׁישׁ יוֹתֵר? קוֹרֵא בִּרְשִׁימוֹת יְשָׁנוֹת
אֵין חָדָשׁ. זֶה אוֹתוֹ אוֹצָר שֶׁנִּמְצָא.
אוֹתָהּ סְפִּירָלָה סְבִיב אוֹתוֹ בּוֹלְעָן.
הִתְחַמְּקוּת
יֵשׁ לִי קִיר וּבוֹ מַרְאָה נָאָה
קוֹרֵאת אֵלַי לְלֹא תְּנוּעָה
בּוֹא, אֶהְיֶה טוֹבָה
אַדְגִּישׁ בְּךָ קַוִּים שֶׁל יֹפִי
וְתִקְוָה.
עַרְמוּמִית. לָמָּה אַתְּ תְּקוּעָה
כָּאן. חוֹשֵׁשׁ לְהִתְבּוֹנֵן
שֶׁלֹּא תַּרְאֶה לִי מִי אֲנִי.
הַמַּרְאָה שֶׁלִּי טוֹעָה.
אֲנִי חוֹשֵׁד שֶׁהִיא תִּקְרָא בִּי
רַק מָה שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת עָלַי.
מַרְאָה רָעָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא תִּרְאֶה לִי
מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרוֹאִים.
לֹא אַבִּיט בָּךְ, מַרְאָה שְׂנוּאָה
כִּי אֶרְאֶה בָּךְ מָה שֶׁאֲנִי
חוֹשֵׁב שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת עָלַי.
אֶכְבֹּשׁ פָּנַי בַּשָּׁטִיחַ
אֶחְלֹף סְבִיבָה מִבְּלִי לְהַגְנִיב
שֶׁלֹּא תָּגִיב
שֶׁלֹּא תָּטִיחַ
אֶת מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב
עָלַי וְלֹא אוֹהֵב.
עַכְשָׁו הִיא עֲצוּבָה
רוֹצָה לָנוּד לִי, אַךְ
מְרֻתֶּקֶת.
פָּרַפְרָזָה עַל לֵיאוֹנַרְד כֹּהֵן
"בְּכָל דָּבָר", אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר
"יֵשׁ סֶדֶק, דַּרְכּוֹ הָאוֹר חוֹדֵר".
וּבָא הָאוֹר אֶל הַקּוֹדֵר.
אַךְ אִם יֻרְשֶׁה לִי לַהֲפֹךְ פָּנִים אָחוֹר
(עָדִיף) שֶׁהַשָּׁחֹר יֵצֵא לָאוֹר.
לֹא-נוֹדָע
מָה אוֹמְרִים לָךְ הָאֹתוֹת
לְמָה הֵם מוֹפְתִים
לְמָה הֵם מְפַתִּים
כָּל הַכִּמְעַט, הַלְּיַד, הַעוֹד-רֶגַע וַעֲדַיִן לֹא
לַחְדֹּל?
מָה אוֹמֶרֶת לִי הַיָּד
שֶׁסָּפֵק מְנַפְנֶפֶת
"פָּנָי לְשָׁלוֹם, אַל
תַּעַצְרוּ בַּעֲדִי
תְּנוּ לִי רַק דַּקָּה דּוּמִיָּה
שֶׁאֶהְיֶה קְצָת פָּחוֹת לְבַד
אִתְּכֶם
שָׁעָה שֶׁאֲנִי נִפְרֶדֶת
מִן הַסֵּבֶל שֶׁלִּי"?
אוֹ אוּלַי
יֵשׁ שָׁם אֶצְבַּע פְּצוּעָה אַחַת
מְטַפֶּסֶת הָרִים
שֶׁעֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת זִיז, אֲחִיזָה
לְהִשָּׁאֵר מֻחְזֶקֶת?
אֶשָּׁאֵר בַּלֹא-נוֹדָע
לֹא אֲפָרֵשׁ אֹתוֹת
לֹא אֲפָרֵשׁ
שִׁירָה.
מחרוזת דמויית-הייקו. [נכתבה לפני כעשר שנים, לקראת פגישת מחזור בית-ספרי]
לַמְרוֹת הַמִּבְנֶה
לֹא מְשׁוֹרֵר הַיְיקוּ, אִישׁ
מַעֲרָב. הַיי-טֶק
* * *
שִׁירִים מִתְחַבְּרִים
אָנִי פָּחוֹת. מָה מַחְזוֹר?
לְמָה לַחְזוֹר? אָז - - -
* * *
אֵין גַעֲגוּעַ
לִימֵי הַתִּיכוֹן הָהֵם:
יֶלֶד נָגוּעַ
* * *
תֵּפָסְתִּי אוֹתְךָ
"זוֹכְרִים שָמֵן בַּשַּׁעַר?
הַבִּיטוּ עַכְשָׁיו"
* * *
וְלֹא הָיָה לִי
סִיכּוּי, מִי נָתָן, תִּרְאוּ
מִי רָאָה, כִּיסוּי.
* * *
לָמָה לְהַכְאִיב
מֶחָדָשׁ, לְשַׁחְזֵר אֶת
זֶה שֶׁהִשְׁתַּחִרֵר?
לעוף [שיר שכתבתי לפני יותר מארבעים שנה, בעקבות חילופי נוסחים עם המשוררת סיגלית דוידוביץ']
במים דג, רוצה לעוף
רוצה מוטת כנפיים
רוצה אויר בכל הגוף
רוצה מתת-שמיים
מיתת שמיים מתוקה
אוויר רוטט בכל הגוף
אור נוגע בִּן-שתיקה
ודג מוטל בסוּף --
הערות
